רדיקלים חופשיים = הזדקנות, או …?

לבעלי ישנו מנוי לסיינטיפיק אמריקן כבר עשורים רבים. כיום ניתן לקרוא מאמרים רבים באינטרנט, אבל הוא אוהב לקבל את מהדורת הנייר ויש לנו אוסף נאה של 6 עשורים! (טוב, הקודמים שייכו לאביו. 😉 )

מדי פעם כותרת בעמוד הראשון תופסת את עיני וכך קרה עם הגיליון בפברואר: "מיתוס נוגדי החמצון".

מה? מיתוס נוסף? עוד עובדה הקשורה לבריאות שאינה נכונה? כמובן שהייתי מוכרחה לקרוא את המאמר. וזה מה שלמדתי:

כימאי צעיר בשם דנהאם הרמן, החל באמצע שנת ה- 1940 להתעניין בתהליך ההזדקנות, לאחר שקרא מאמר באחד מכתבי העת של אשתו. כעבור עשור הוא סיים את לימודיו הרפואים והתחיל לעבוד במחקר. יום אחד, "… כך מהשמיים הכחולים…" הוא חשב שאולי ל"הזדקנות" יש קשר עם משהו שנקרא "רדיקלים חופשיים". באותם הזמנים, לפי מה שידע על קרינה מייננת ואיך שלגוף מזדקן יש יותר תאים פגועות ורדיקלים חופשיים מאשר לגוף צעיר,  זה היה נראה לו הגיוני. היה ידוע אז, כי חומרים נוגדי חמצון מבוססי מזון יוכלו להאט את הנזקים למשל מרדיואקטיביות. בקיצור, הרמן הרכיב כמה חלקי פאזל, יצר השערה והתחיל לחקור. הוא הראה כי על ידי מתן נוגדי חמצון לעכברים הם חיו זמן רב יותר. אז הוא צדק, הלא כן?

עוד כמה שנים, בשנת 1969, חוקרים אחרים גילו נוגד חמצון טבעי הנמצא בגוף. וזה אמר כי נוגדי חמצון טובים כדי להילחם ברדיקלים חופשיים, נכון?

ובכן, זה התחיל להתקבל בקהילה כ"עובדה" …

אבל – למעשה המשיכו במחקרים לא היו חוקרים רבים שהצליחו לשחזר את התוצאות של הרמן. יתר על כן, בשנת 1990, כאשר מניפולציות גנטיות הפכו חקירת דברים כאלו לקלים יותר, הוצג שוב ושוב כי הרמות של הרדיקלים החופשיים והחומרים הנוגדי חמצון בדם לא השפיעו על אורך החיים של עכברי המעבדה. בוצעו מחקרים נוספים ועכשיו התחילו לראות תוצאות הפוכות! תולעים שקבלו מינון עודף של רדיקלים חופשיים, שהיה אמור להמיתם צעירים, למעשה חיו זמן רב יותר. וכאשר תולעים אלו טופלו בנוגדי חמצון, הם לא חיו יותר. אופס! 😉

אז מה נכון ומה לא? האם הרדיקלים החופשיים גורמים להזדקנות? האם נוגדי החמצון הינם ההצלה? או שזה הפוך?

ובכן, קודם אנחנו צריכים להבין מה זה רדיקלים חופשיים. כעת חוקרים את הנושא לעומק. בהתחלה חשבו שזה רק שאריות של תאים פגועים. עכשיו חושבים שבעצם הם מיוצרים על ידי תאים פגועים כדי לאותת לגוף שהזתא זקוק לתיקון. וכמובן שיש הרבה מעבר לזה, כמו הדעה המעניינת כי הרדיקלים החופשיים הנגרמים על ידי אימון הינם דווקא משהו טוב ולא רע כפי שחשבו עד כה.

טוב, אבל שרדיקלים חופשיים אינם רעים כפי שטענו קודם, לא בהכרח אומר כי נוגדי החמצון לא טובים. נכון? ובכן … גם זה נחקר כעת ונראה כי הרבה מדי נוגדי חמצון עלולים להיות לא בריאים. במקרה הטוב, הם לא עושים כלום, אבל במקרה הגרוע, מי יודע?

אז מה לעשות? להפסיק לקחת תוספים?

אני מאמינה שאם נותנים לגוף את המזון המיועד לו, הוא יידע מה לעשות ואיך לייצר את הכמויות הנכונות של רדיקלים חופשיים וחומרים נוגדי חמצון וכל שאר הדברים שהמכונה היפה הזה שנקרא גוף עושה כל יום. עם זאת, אם יש חסרים, מתזונה לקויה או ממחלות, אז תוספים יכולים להיות דבר טוב.

בינתיים, שמתם לב איך "נוגד חמצון" הפך מילת באז בתחום השיווק? האם באמת הכרחי לשתות משקה ממותק, כי יש בו זכר של אוכמניות?

(אם רוצים לקרוא את המאמר עצמו אני חוששת שצריכים לקרוא את המגזין כי באינטרנט מצאתי רק את התקציר הזה.)