היום היה יום הסוכרת הבינלאומי. ז"א שבכל העולם היו אמורים … ? להעלות את המודעות, אני מנחשת. כאילו לא אומרים לנו לפחות פעם בשבוע בחדשות או איזו תוכנית אירוח, שכמות האנשים שחולים בסוכרת עולה והולך.
אני לא מבינה איך היום עם כל המידע הפרוס לנו על קצה עצבאותינו, עדין לא יודעים איך מקבלים סוכרת. (אני מדברת על סוג 2.)
אתמול שמעתי את ראש אגודת הסוכרת בישראל אומר ש"יודעים שסוכרת נובעת מהשמנה". האמנם? זה לא יכול להיות שהסוכרת נובעת מבעיות בחיבור סוכר-אינסולין? ושאולי ההשמנה מקורה באותה בעיה? הרי גם את זה יודעים על אינסולין (לא רק שנוצר בלבלב ומטפל בסוכר בדם), שהוא "נועל" שומן. תרשים זרימה קצר יכול להראות שהרבה מדי סוכר = הרבה מדי אינסולין = 1) התעייפות מנגנון עשיית אינסולין, 2) נעילת שומן = סוכרת סוג 2 = טיפול באינסולין = עוד נעילת שומן … אולי הגיוני מדי?
פעם, כאשר עוד לא היו כדורים וזריקות של אינסולין, ידעו שלחולי סוכרת מאוד כדאי להמנע מסוכר וכל דבר שיכול להפוך לסוכר בגוף, כדי לשרוד כמה שיותר. אולי לא ידעו בדיוק איך המנגנון עובד, עם הלבלב והרפסטורים וכו', אך ידעו מה כן ולא לעשות כדי להמנע מהמחלה. היום, כאשר כבר יודעים את הקשר בין הדברים, עדין שואלים למה אנשים חולים …
ואפילו עם אכן זה לא כך, שהסוכר אשם, איך זה שכל מנגנון האינסולין מסתדר כאשר מפחיתים בכמות הפחמימות? האם אנחנו חייבים לדעת "למה" לפני שננסה שיטה שעובדת?
במקום יום סוכרת אולי צריכים קצת לימודי הגיון!
אגב, גארי טאובס פירסם לאחרונה כתבה מאוד מעניינת על איך תעשית הסוכר הצליחה לזרוע ספק על בעיתיות הסוכר כדי לגרום לאנשים, הדיוטים ומקצועים כאחד, לצרוך יותר בלי חשש …
אבל עדין לא מבינים למה חולים … 😦